טעות של חצות

מה עושים כשאין כוח? טועים

מה עושים כשאין טיפת כוח, אחרי כמה ימים על הרגליים? אנשים נורמטיביים הולכים לישון.

הגיוני. אני, כרגיל, עושה בדיוק ההפך.

אתמול חגגנו במועדון שבע שנים. תכננתי הכל לפרטים הקטנים, ולשמחתי יצא כמו שרציתי. הופתעתי לטובה: הגיעו 90 איש (לא כולל אותי). האוכל הספיק לכולם, וזה כבר ניצחון בפני עצמו. רק שחלק שמעו את ההרצאה בעמידה, כי לא היו מספיק כיסאות. וזה, אני מבטיחה לכם, לא היה תכנון גרוע מצדי – אלא כמה הרשמות שהגיעו… נגיד, בשלב מתקדם של הערב. אבל כולם התקבלו באהבה.

אז אחרי כל זה, כשהראש כבר חצי כבוי, מה עשיתי? פתחתי את המחשב, נכנסתי ל-BBO, וישבתי לשחק תחרות מול בוטים. עייפה עד מוות. ואיך משחקים כשהעיניים חצי עצומות? עושים טעויות טפשיות. בדיוק כמו שקרה לי כאן.

תחילה הייתי בדרום. השותף שלי פתח 2NT, ופתאום בא לי על סלם במינור. שאלתי אותו ♠3 – מינור סטיימן. הוא לא ממש התלהב והכריז 3NT, אז ויתרתי. מזל שוויתרתי: הסלם נופל, ומשחק מלא במינור כמובן שיותר גרוע מ-3NT. לפעמים השותף השקט הוא זה שמציל אותך מעצמך.

אחרי ההכרזה הפכתי לכרוז בצפון. מזרח הוביל ב ♠Q. וכאן מגיע הרגע שהעייפות שברה אותי. לקחתי בדומם עם ה-♠A – ועליו זרקתי מהיד את ה-♠K. כן. שני המכובדים, העוצרים שלי, באותה לקיחה. לא רק לקיחה שלמה ישר לפח, אולי אפילו כל המשחק. קיללתי את עצמי למה אני לא במיטה, אבל המשכתי לשחק.

ניסיתי עקיפה בקלאב, מזרח זכה עם המלך, וכמובן החזיר ♠. הייתי כבר מוכנה בראש לנפילה. ואז קרה נס: על הנסיך של מזרח, מערב שיחק את ה-♠10. ופתאום – ה-♠8 הקטנטן שלי, זה שאין לו שום זכות קיום, לקח לקיחה.

הפסדתי את המלך שזרקתי. קיבלתי במקומו לקיחה אחרת. משם כבר לא הייתה בעיה, וסיימתי עם 10 לקיחות.

אבל רגע. למחרת ישבתי, הסתכלתי על היד שוב – הפעם עם שתי עיניים פקוחות – והבנתי משהו לא נעים. הנס של השמינית הסתיר טעות הרבה יותר חמורה. זאת שבאמת הייתה אמורה לעלות לי ביוקר.

תסתכלו על הקלאב של דרום: ♣Q108762. שישה קלאב, שרובם הופכים לזוכים ברגע שמוציאים למזרח את המלך. אוצר שלם. אבל אוצר שווה משהו רק אם מגיעים אליו. והכניסה היחידה ליד של דרום היא בדיוק הקלף ששיחקתי בלקיחה הראשונה – האס ספייד.

עכשיו דמיינו מזרח משחק הגנה באמת טובה. לא בוט מתוכנת, אלא מגן אמיתי. אני עוקפת בקלאב, משחקת קטן לכיוון הנסיך – והוא פשוט מעכב את המלך. לוקח אותו סיבוב אחד מאוחר יותר, וחוסם לי את הסדרה. הקלאבים שלי מוגבהים ויושבים בדומם, יפים ומנצחים – ולגמרי מחוץ להישג יד. גם מלכת הדיאמונד תקועה שם איתם. אין כניסה. והחוזה? נופל. פשוט ככה.

אז מה היה צריך לעשות? לזכות בלקיחה הראשונה עם מלך ספייד. לוותר על העקיפה בקלאב לגמרי, ולתת למזרח את המלך שלו במתנה. גם אם העקיפה יושבת טוב, זה מה שצריך לעשות. לשמור את האס ספייד כמו ששומרים מפתח לכספת – כי זה בדיוק מה שהוא. הכניסה לכל הזהב שבדרום.

אז כששיחקתי את האס בלקיחה הראשונה, לא רק בזבזתי מלך. נעלתי את עצמי בחוץ. וזאת הטעות האמיתית – לא זו שסיפרתי לכם עליה קודם.

אז מה למדתי? קודם כל – לא לשחק כשעייפים. זה נשמע מובן מאליו, ואני עדיין נופלת בזה שוב ושוב.

ואולי דבר שני, מנחם יותר: גם כשטועים, לא תמיד משלמים על זה. גם בברידג', וגם בחיים.

לפעמים מגיע לך. ולפעמים פשוט שיחק לך מזל. את שתי האפשרויות אני מקבלת בשמחה.